פרידה וגירושין

גירושין הינם הליכים שנמצאים באופן בלעדי בבתי הדין הרבניים, ובדרך כלל – נקבעים רק לאחר שסיימו הצדדים את כלל ההליכים ביניהם בבית המשפט או בבית הדין הרבני, או לאחר שסיימו ביניהם הצדדים את ההסכם, חתמו עליו וקיבלו תוקף של פסק דין בביהמ"ש/בביה"ד הרבני.

לאחר קבלת פסק דין לגירושין על ידי בית הדין הרבני, מגיעים הצדדים למעמד הגט, בו – מתקיים טקס הגט, בסופו – הצדדים גרושים.

לכאורה, פשוט וקל, אולם – קיימים מצבים בהם הגבר או האישה מסרבים להתגרש. מאחר שבדין העברי ישנה חובה מדאורייתא (מהתורה) כי הגבר יסכים ליתן גטו, ובמקביל – קיימת חובה מדרבנן (מחז"ל) כי האישה תסכים לקבל גיטה, ביה"ד הרבני מנוע מלקיים את מעמד הגט אלא בהסכמת שני הצדדים.

גבר המסרב לתת גטו עלול להפוך האישה לעגונה. אישה עגונה הינה אישה נשואה, שאינה יכולה להשתחרר מנישואיה, בשל סירוב הגבר. הבעיה היא כי האישה הולכת ומתבגרת, עד כי מאבדת יכולתה ללדת ילדים, וכך – אם עשתה ילד עם אחר, שאיננו בעלה – יהא הילד ממזר, ואם המתינה עד לקבלת גטה – תיוותר ללא ילדים לעולם. כך או אחרת, ביה"ד הרבני – כבר מקדמת דנא, עושה כמיטב יכולתו על מנת לשכנע את הגבר לשחרר את אשתו וליתן בידה גטה, שאחרת – ברי הוא כי האישה עלולה להביא ילד ממזר לעולם, וממזרות הינו דין הוצאה מהחברה, שנמשך לאורך עשרה דורות קדימה. לכן, בעבר, ביה"ד היה מורה על סקילת הגבר המעגן את אשתו. כיום, כמובן שסקילה אינה אפשרית, אז בתי הדין הרבניים אוסרים את הבעל המעגן את אשתו, עד שיאמר – "רוצה אני".

אישה המסרבת לקבל גיטה, אינה יכולה להשפיע על יכולת הגבר להתחתן עם אישה נוספת. בהקשר זה, ומאחר שהמדובר בחובה מדרבנן, יכול ביה"ד הרבני, בחתימת 100 חכמים, לשחרר את הגבר להתחתן בשנית. מאידך, האישה יכולה להמשיך ולתבוע מזונות אישה כל עוד היא נשואה לגבר, ובמקרה כזה – הגבר, שרוצה ומעוניין מאוד להתגרש מהאישה, יצטרך לכאורה להמשיך ולשלם מזונותיה, של אותה אישה שביקש כבר להיפטר ממנה. במקרה כזה, ביה"ד הרבני יבטל, כמובן, את חובת תשלום דמי המזונות לאישה, ויהפוך את עגינותה לבעיה שהיא יותר שלה מאשר של מסורב הגט.

כך או אחרת, מוצע כי יגיעו הגבר או האישה לעוה"ד דנה בר-נר (בן יאיר), שתנווט איתם במסירות וברגישות את ההליכים האמוציונליים של קבלת ונתינת הגט, כך שלא יסתבכו במקום שהוא בהחלט מיותר.