דירת מגורים היא לרוב הנכס המשמעותי ביותר שבני הזוג חולקים. בפסיקת בתי המשפט, נקראה דירות מגורים כ"גולת הכותרת של חזקת השיתוף" בין בני הזוג, ולכן – הנטייה תהיה לחלוקתה ביניהם.
חלוקתה יכולה להיות מורכבת, במיוחד כאשר יש ילדים במשפחה. החוק בישראל מכיר בעיקרון של איזון משאבים, לפיו נכסים שנצברו במהלך הנישואין נחשבים כשייכים לשני בני הזוג באופן שווה, גם אם הם רשומים על שם אחד מהם בלבד. עם זאת, ישנם מקרים בהם יש לקחת בחשבון גורמים נוספים, כמו נכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואין, או ירושות וזכויות שהתקבלו במהלך הנישואין. האבחנה בין נכסים משותפים לנכסים שאינם משותפים היא נובעת מהשאלה, אם הנכס הוכנס למסגרת המשפחתית במהלך הנישואין, או קודם להם, ואם הנכס לא התקבל במתנה או בירושה. האבחנה נהיית קשה יותר, כאשר הנכס נרכש עובר לנישואין, על ידי אחד הצדדים מכספיו הפרטיים, אך במהלך שנות הקשר המרובות, נעשו בו שיפוצים נרחבים, או ששולמה משכנתא בעבורו. אז, הנכס, ובמיוחד – דירת המגורים, יהפכו להיות משותפים.
